כשנועץ מגיע עם הבעיה שלך לטיפול

מה עושים כשהנועץ שלך מביא לפתחך את הדילמה עימה את מתמודדת בעצמך?

הגיע אליי לאחרונה בחור לייעוץ קריירה. אדם אינטליגנטי ומרשים שעובד בקורפורייט אי אלו שנים. הוא מאוד מצליח והתקדם לאורך השנים, אך לאחרונה חש תקיעות וצורך בשינוי. רמת האנרגיה שלו ירדה, הוא חסר מוטיבציה וחסר שקט. אולי זוהי שנת ה- 40 שמתקרבת, אולי משהו אחר, הוא איננו יודע, אך מרגיש זאת בעצמותיו, הוא חייב לעשות שינוי. בהתחלה עוד היה לי נדמה שזה מקרה פשוט, מעט עידוד ויציקת בטחון, למידת השוק, הכנה ותרגול ראיונות עבודה ואנחנו שם, בארגון הבא, גדול יותק ויוקרתי יותר ובתפקיד משמעותי יותר שיאפשר לו התפתחות.

הוא כבר כמעט שכנע אותי, אבל משהו עדין הציק, משהו היה חסר, זה היה פשוט מידי. הוא לא הגיע אליי רק לשם כך. למזלי, עם השנים, כבר למדתי להקשיב לאינטואיציה שלי. התחלתי לקלף את הקליפות בזו אחר זו ולחפור מעט פנימה. המטפלים שבינינו כבר יודעים שפעמים רבות התכנים המשמעותיים ביותר עולים "בדלת" או כמה דקות לפני תום הפגישה. זהו מנגנון הגנה יעיל שכזה וכך גם הנועץ שלי לפתע ציין שהחלום שלו הוא להיות עצמאי, יזם.

ובכן, כשאני שומעת את המילים "החלום שלי" בתהליך ייעוץ קריירה, זהו לא דבר של מה בכך, וודאי שלא ניתן לדלג עליו או להתייחס אליו בביטול. ככל שהעמקתי, הבנתי שיש לי פה סיפור של אדם שכמהה לצאת לדרך עצמאית אך חרד. חרד להיכשל, חרד לספר לסביבה, חרד לעזוב את המקום הבטוח, חרד כלכלית, חרד. ככל שמתקדמות הפגישות, הוא מתאר בפניי את הדילמות המוכרות לי היטב, מדבר כמעט מגרוני ממש. להיות עצמאי זה באמת מפחיד, לצאת לדרך חדשה זה מפחיד. איך אני יכולה לייעץ לו כשאני עצמי עוד חוששת לעשות את הצעד? האם אני המטפלת הנכונה למצב הזה? ואולי דווקא מפני ההזדהות הזו אני מבינה אותו יותר? ומה נכון?

התחבטתי בשאלות הללו לא מעט. באופן אישי, איני מאמינה ב"ייעוד", אני מאמינה שלכל אחד ישנם מספר שבילים בהם הוא יכול לצעוד, בכל שביל יהיו נופים אחרים ולכל דרך יהיו הבעיות שלה. כמובן שאנחנו צריכים לבחור בדרך שתביא לידי ביטוי חוזקות שלנו ושגם נהנה מנופיה, אך זו לא בהכרח דרך אחת. כרגע לנועץ שלי ישנן שתי אפשרויות - הוא יכול לבחור בדרך בטוחה עם נופים יפים, הם יהיו דומים לנופים שהוא מכיר, אך גם שונים. המסלול יהיה מעט קשה יותר מהמסלול הקודם, אך הוא כנראה יוכל לעמוד בו. יש גם דרך אחרת - היא דרך מאיימת, אין למסלול הזה מפה ואנחנו גם לא בטוחים בנופיה, אנחנו רק יודעים שהם מאוד שונים מאלו שהיו עד כה, ושבלילה בלילה, אנו חולמים על הדרך הזו.

אני לא יודעת לומר באיזה מסלול הוא יבחר אבל אני יודעת מה הייתי רוצה מאיש המקצוע שילווה אותי אם הייתי בוחרת בדרך העצמאית. הייתי רוצה שהוא ייראה אותי על שלל החוזקות שלי, הייתי רוצה שהוא ישקף בפניי את כל הדרכים הקשות שכבר עברתי והכוחות שהשגתי בדרך, הייתי רוצה שיעזור לי לראות שיש סביבי הרבה מקורות תמיכה - מצפן, מים, שרירים, תושיה, סקרנות וזיקוקי דינור אם אלך לאיבוד. הייתי גם רוצה שיאפשר לי לפחד - מהצוקים, או החיות או שלל הסכנות שבדרך, ובסופו של דבר, הייתי רוצה שברגע שהחלטתי הוא יעזור לי להפוך את ההחלטה הזו להחלטה נכונה וייצק בי בטחון, כי במצב הזה אין "החלטה נכונה ולא נכונה", ברגע שהחלטנו עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי להפוך את ההחלטה שלנו לנכונה, מה שאני מכנה "all in". לפעמים אנחנו פשוט צריכים את האדם האובייקטיבי הזה שיאמין באמת ובתמים שאנחנו יכולים. ואת זה, אני בהחלט יכולה לעשות בשבילו.

שוקלים לעשות שינוי מהותי בקריירה? ספרו לי- keren.grow@gmail.com